שעוני נוכחות

"כהרגלו, בהומור חכם, דמיון משתולל ויצירתיות, יואב מוביל אותנו ב"תרשים הזרימה" שבנה, שהוא בעצם "עץ החלטות" מסועף, מטריצה הבונה את עצמה תוך כדי תנועה.
אנו עוברים חוויה פנטסטית ורב חושית, מציאותית להחריד על אף בדיוניותה הברורה. בתבונה ועדינות, יואב מעביר את הקורא/ת דרך קשת שלמה של רגשות: צחוק, דמעות, כעס, שמחה ושמחה לאיד, התרגשות ובעיקר התפעלות גדולה מהיצירה הפרועה הזו. הגיבורים מתוארים בצלילות רבה המפיחה בהם חיים, והם מספקים המון רגעים קומיים ומכמירי לב.
נהניתי מאוד מקריאת הספר ואני ממליצה עליו בחום."

גל ליבר בפייסבוק

"עלילה עשירה ומלאה ומזמינה", "המון תפניות ורגעים של הארה והתפתחות והעמקה של דמויות", "הסיפור מנוהל ביד בטוחה, בעושר ובשפע", "יפה ומשובב נפש ומוח", "למרות שהקצב לא דועך בו לשניה (ולמרות שלא חסרים בו רגעים של רוגע) שורה עליו מן העמוד הראשון ועד לאחרון רוח של מתינות ותשוקה לאמת שאין בה כפיה או כורח, רק חיים."

"סיימתי ממש עכשו לקרוא את "שעוני נוכחות", ספרו החדש מאד של יואב אבני. יואב הוא חבר ואני שמח וגאה על הפוזיציה הזו, שלי ושלו.
קשה לכתוב על העלילה בספר הזה, כמו בכל הספרים של יואב, כי היא עשירה ומלאה ומזמינה לסיפור שיש בו המון תפניות ורגעים של הארה והתפתחות והעמקה של דמויות. יואב מספר סיפור והסיפור מתגלגל כמו השיר הנולד של יונתן גפן ועולה ופורח כמו המנגינה של אהוד מנור ומתי כספי. יש בו מסע בזמן, מחשבות על מחשוב, רגעים של קפה, בינה מלאכותית וגם אפשרויות לתיקון ואפילו לסוג של גאולה. אין טעם לסכום את כל אלה בפוסט בפייסבוק. הסיפור מנוהל ביד בטוחה, בעושר ובשפע, והוא לא משועבד לפיתולים מפתיעים אבל גם לא הוגה בעצמו בשום שלב. קשה להפסיק לקרוא את הסיפור שיואב מספר והאמת היא שאין שום סיבה לעשות את זה.
בכל זאת הייתי רוצה לומר שני דברים על הספר הזה, שהוא יפה ומשובב נפש ומוח.
הוא באמת עוסק בזמן ובנוכחות, הספר, ובאופן שבו השניים הללו משפיעים זו על זה ומעצבים זה את זו. גם הזמן וגם הנוכחות שיואב מזמן לנו מפתיעים במבט ראשון וגם בשני. סיפורים על זמן, במיוחד על זמן שפתוח למסעות ולפיצולים, הם בדרך כלל סיפורים חדורי דחיפות. יואב מזכיר בחטף את "בחזרה לעתיד" ב-"שעוני נוכחות", ודווקא האזכור החטוף (נדמה לי שיש אפילו שניים) מדגים את הדרך בה יואב דוחה את המודל שמציע רוברט זמקיס למסע בזמן. הזמן של "שעוני נוכחות" לא דחוף. יש בו אילוצים וצרכים ומצוקות, אבל הזמן שיואב משרטט הוא זמן שיש בו גם רווחה וגם ישוב דעת. הזמן, שנע כל הזמן, הוא גם מרחב שבו אפשר להתגבש ולגבש, לבחון את הזיקות בין הדברים ואפילו לעמוד על הבדלים יסודיים בין טוב לרע. הזמן של "שעוני נוכחות" תמיד מלא. אבל הוא לא מלא במכשולים ובמעקשים. יש בו רוחב ועומק והם זמינים גם לדמויות וגם לקורא. ואולי זה נשמע מיותר לומר אחרי שכתבתי שהזמן של יואב מלא, אבל הוא גם לא ריק. הזמן לא נייטרלי וגם לא מדויק ולא כל שם תואר אחר שמכוון לאיזה ניקיון, לאיזו הוויה מעוקרת שחבה את קיומה רק לעצמה. גם הנוכחות ב-"שעוני נוכחות" מפתיעה. היא חכמה וחושבת וסקרנית מאד אבל היא גם פתוחה ומכילה ומחברת. כל מי שנוכח בספר הזה, נוכח באמת, מתנהל בעולם כשהוא מבקש לחבר את שלל הפרטים והרסיסים והאפשרויות שהזמן הנוסע מניח בדרכו. אפשר שוב לחשוב על "בחזרה לעתיד" ולהזכיר את האופן המוחשי מאד שבו היה מרטי מקפליי נמחה מן העולם לולא היה מצליח להשלים את כל משימותיו. חשבו על דיוקנו שנעלם מן התמונה כשנדמה שלוריין וג'ורג' לא יצליחו להתנשק. אף אחד לא נעלם ב-"שעוני נוכחות", וגם מי שנדמה שנעלם חוזר. לאף אחד מן הגיבורים אין דרך אחד שאין בלתה לנכוח. כולם שם, כל הזמן. מצד שני, כל אחד מן הנוכחים ב-"שעוני נוכחות" מובחן מן האחרים, יודע לקחת את הזמן לעצמו ולצאת מן הרצף הכללי, ובכלל לא מבקש להיטמע בזמן או במישהו אחר. הנוכחות, כמו הזמן, מלאה תמיד. ובעצם היא לעולם לא לבדה, הנוכחות הזו. לכן היא מעזה. הנוכחות מפלשת את הזמן, מונעת ממנו להיסגר סביב עצמו ולהיבנות כנחשול שאין לו אלא להישבר. הזמן מרחיב ומגבש את הנוכחות, מאפשר לה להעמיק ולהתרחב, לפגוש ולהיפרד. פרי אהבתם הוא הספר היפה הזה, "שעוני נוכחות", שלמרות שהקצב לא דועך בו לשניה (ולמרות שלא חסרים בו רגעים של רוגע) שורה עליו מן העמוד הראשון ועד לאחרון רוח של מתינות ותשוקה לאמת שאין בה כפיה או כורח, רק חיים.
כדאי לכן מאדמאד לקרוא את שעוני נוכחות".

אורי גולדברג בפייסבוק

״את הזמן יש לנצל אך לא כקולוניאליסט יהיר, יש לאחוז בקצה זנבו בענווה, הרי הוא כאן, הזמן, מלוא העין והלב, אך אינו פה כדי להישאר. כולנו משתמשיו, ואין בו כוונת רווח ואין בו כוונת זדון. הזמן נוסטלגי לעיתים, ולעיתים חדשני, אך תמיד יש בו רוך ופינות נסתרות.״
״שעוני נוכחות״ הוא ספרו החדש, הגאוני והיפיפה של יואב אבני, שהיתה לי הזכות לקרוא (ולאהוב) לפני כולם.
תודה, יואב, ואם אתם מחפשים ספר חכם ושנון שיפוצץ לכם את המוח בתובנות, פשוט רוצו לקנות.

ליאת לב רן בפייסבוק

בועז ושאר החבורה המוזרה (כאן נזכרתי בדורותי וחבריה מארץ עוץ) מנסים להבין את דרכם בעולם המוכר לבועז וזר להם לחלוטין. התמודדות זו נותנת לספר גם אופי קומי. מאחר ודמות אחת היא משנות השמונים, יש רפרנסים רבים לתקופה זו באופן מיוחד ולכן נוסף אפילו אופי נוסטלגי. הדבר ילך ויתבהר במהלך הספר החידתי, שאינו ספר בלש או ספר מתח אולם לקראת סופו נהיה מעט כזה, כאשר קצב האירועים הולך וגובר. כמובן שלא נוכל לגלות יותר פרטים על העלילה ובפרט על סיומה ונסכם בכך שזו ספר מהנה ביותר המתרחש בעולם שלנו.

גדי איידלהייט על שעוני נוכחות

"מתוק, מצחיק ומפתיע, משתעשע ברעיונות, בשפה ובשלל רפרנסים - "בין ערביים הוא רק ערב עם יחסי ציבור", "יש אנשים שהכול מתחרז להם", או המחשבה על אופציה בווייז למצוא, מלבד המסלול המהיר או הקצר ביותר, גם מסלול שליו בלי זיכרונות מכבידים - "שעוני נוכחות" של יואב אבני הוא כיף של ספר."

שלומית עוזיאל בפייסבוק

פשוט לא יכולתי להניח אותו מהיד עד פרק 42. והיום? היום סיימתי אותו בקריאה אחת. Literally לא יכולתי לעצור.
הספר הזה הוא מסע מרתק שמשלב עבר, הווה וטכנולוגיה בצורה מופלאה. בתור מי שתמיד נמשכה למסעות בזמן ולומדת בשנים האחרונות פיזיקה קוונטית, יקומים מקבילים ויצירת מציאות - טורגרתי לא פעם (באופן חיובי ביותר) וגמעתי כל מילה! (בלי ספוילרים) ועוד לא התחלתי לדבר על העטיפה – גם האיור על הכריכה וגם המרקם שלה... פשוט שלמות. את העוף של מזי אפשר להריח דרך הדפים, בחיי שריירתי (ואני אפילו לא אוהבת עוף! קפה דווקא כן 😏)
התאהבתי ביתיר ולוסיאן. הדמויות פשוט כל כך מיוחדות, וזה קצת שובר אותי שאין מקום בספר להכיר אותן עוד יותר לעומק. אני באמת רואה איך הספר הזה הופך לסרט מדהים.
משהו נוסף, שאני לא יודעת אם יואב התכוון אליו או לא, אבל תוך כדי הקריאה, במיוחד כשהספר נכתב אחרי השביעי באוקטובר , היה לי רגע של תובנה – יש דברים שאנחנו משקיעים בהם את כל כולנו, חיים אותם, נושמים אותם, ואז… בשנייה אחת הם יכולים להילקח מאיתנו . הספר הזה מזכיר את זה, גם אם במובן מטאפורי. החיים שבריריים, והספר הזה נוגע בדיוק בנקודה הזאת.
וכל פרק? סיימתי אותו עם עיניים פעורות. הכתיבה של יואב היא לא כמו של סופרים אחרים. הוא לא מספר סיפור בצורה קלאסית – הוא מספר סיפור כמו שחבר היה מספר לך סיפור, וזה בדיוק מה שגורם לי לרצות לקרוא עוד, ועוד, ועוד.
אז למי שמחפש המלצה חמה באמת - שעוני נוכחות. יואב אבני

של קנר בפייסבוק

"אבני משלב מציאות ובידיון באופן הומוריסטי ומהורהר-פילוסופי בדומה למדריך הטרמפיסט לגלקסיה שקראתי כנער, והוא די ייחודי בז'אנר הזה. זהו רומן לא שגרתי ומלא דימיון, הפרקים חלפו וקלחו עד לסופו המספק. בספר שזורות הברקות פיוטיות רבות."

גל ובר בפייסבוק

"ארגת כאן עלילה יוצאת מן הכלל במורכבותה, המשלבת דמויות מזמנים ומרחבים רחוקים כל כך זה מזה, ומובילה להתכנסות ומפגש בהווה. קראתי במתח וסקרנות לראות איך יותרו בסוף הסיבוכים באופן אינטליגנטי ומתקבל על הדעת. אהבתי מאוד את הדמויות. כולן מושכות אליהן סימפטיה. אהבתי את השנינות והצחוקים. נוצרו בעלילה יחסים מעניינים בין ה"ייתכן" ל"לא-ייתכן" - הצליח לך!"

ורדית אננדה פברן בפייסבוק